התואר שאף אחד אחר לא קיבל
🏅 כשאומרים בלשון חז"ל "רבי" בלי שם נוסף, הכוונה תמיד לרבי יהודה הנשיא, ששום חכם אחר לא זכה לתואר הזה.
השיעור הזה נפתח ומתחיל כבר מראש ובכוונה בשאלה פשוטה אך עמוקה מאוד, שראוי מאוד ובהחלט להתעכב עליה כאן: מי זה בעצם ובדיוק "רבי" הזה שמוזכר כל כך הרבה פעמים במשנה? במשנה אין קוראים לו "רבי יהודה הנשיא" בשמו המלא, אלא פשוט "רבי". וכשחכמים אומרים בסתם "רבי", הכוונה תמיד לאותו אדם אחד: רבי יהודה הנשיא. שום חכם אחר בכל הדורות לא קיבל תואר כזה, סתמי ומיוחד כאחד.
רבי היה משושלת בית הלל, צאצא של הלל הזקן, והוא זה שערך את שישה סדרי המשנה – כל התורה שבעל פה שהיה חשוב לקבע אותה בכתב, מחשש שהיא תשתכח בתקופה קשה. יש לו גם תואר מיוחד נוסף: "רבנו הקדוש", כי הוא היה, במידה מסוימת, הרב של כל הרבנים שבאו אחריו.
השיעור מציין ומבהיר שחשוב להבדיל בבירור בין התואר "רבי" כשם עצמו, ובין התואר "רב ראשי" המודרני שאנו מכירים כיום בציבוריות הישראלית. הרב הראשי של דורנו הוא מינוי: ציבור או מוסד ממנים אדם לתפקיד, וכשהוא מסיים את תפקידו, ממנים אדם אחר. התואר "רבי" שניתן ליהודה הנשיא לא היה מינוי כזה. הוא לא נבחר בהצבעה ולא התמנה על ידי גוף רשמי, אלא קיבל את התואר הזה מתוך ההיסטוריה עצמה, כהכרה אמיתית בגדולתו שאין לה תחרות. אף חכם אחר, בכל אלפיים השנים שעברו מאז, לא זכה לתואר כזה בלעדי.